דייקי גרינברג Dipl Ac.
רפואת הכאב ידועה כרפואה "עסוקה" ביותר.
הכאב הוא חוויה אנושית מורכבת שמורכבת ממספר היבטים, והבנתם חיונית לטיפול יעיל ומדויק. הכאב אינו רק תחושה פיזית שמתרחשת בגוף, אלא גם חוויה רגשית ומנטלית שמלווה בתגובה נפשית.
ההבנה הרב שכבתית של הכאב-
אפשר להתייחס לכאב בשלושה היבטים עיקריים:
- היבט פיזיולוגי – זהו הכאב שמקורו בתהליך גופני ברור, כמו פציעה או דלקת. הכאב הזה נגרם כאשר תאים רגישים לגירויים מזיקים שולחים אותות למערכת העצבים המרכזית. לדוגמה, כאב לאחר פציעה או שבר הוא תחושת כאב פיזי מובהקת שמצביעה על נזק או פגיעה ברקמות הגוף או באחת ממערכותיו.
ישנם כאבים נוירופתיים (Neuropathic pain) שנגרמים כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים , ומאופיינים בתחושת נימול, דקירה, שריפה ותחושות זרם חשמלי.
כאבים סומטיים (somatic pain) נגרמים כתוצאה מנזק לרקמות-עור,שרירים,פרקים ועצמות.
בכל סוגי הכאב הפיזיולוגי, ישנה חוויה סנסורית ורגשית בלתי נעימה, הנובעת מגירוי מזיק ממשי או פוטנציאלי לרקמות הגוף. זהו מנגנון הגנה חיוני של מערכת העצבים, שנועד להתריע בפני נזק או סכנה ולגרום לפרט לנקוט בפעולה שתמנע החמרה של הפגיעה. - היבט רגשי –
הכאב אינו רק תחושה פיזית – הוא גם חוויה רגשית עמוקה, שמשפיעה על האדם במישור הנפשי והחברתי. רגשות כמו פחד, חרדה, תסכול ואפילו דיכאון עלולים להעצים את תחושת הכאב ולהפוך אותו לבלתי נסבל, במיוחד כשהוא נמשך זמן רב. מערכת העצבים והפסיכולוגיה שלנו שזורות זו בזו, ולכן מצבים רגשיים יכולים להגביר את הרגישות לגירויים כואבים או להקשות על ההתמודדות עימם. להפך, תמיכה רגשית, תחושת ביטחון, הבנה ותקווה – יכולים להקל על הכאב ולשפר את איכות החיים, גם כאשר לא ניתן לבטל את מקורו הפיזי. הבנה של ההיבט הרגשי חשובה לא רק לאבחון נכון אלא גם לטיפול הוליסטי שמחבר בין גוף לנפש. - היבט מנטלי – הכאב לא נוגע רק לגוף ולרגש, אלא גם למחשבות ולתפיסת העולם של האדם. איך נתפסת החוויה של הכאב, איך האדם מייחס לו משמעות, והאם יש חשש שהכאב יימשך – כל אלו משפיעים על האופן בו אנחנו חווים את הכאב. לעיתים הכאב המנטלי עשוי להעצים את הכאב הפיזי, כמו במקרה של אנשים שמדמיינים את הכאב כרצף מתמשך שאין לו סוף, מה שעשוי להחמיר את תחושת הסבל.
הקשרים בין ההיבטים הפיזי, הרגשי והמנטלי הם הדינמיים ביותר, ולפעמים השפעתם ההדדית יכולה להוביל להתפרצות הכאב או להחמרתו. כאשר ניתנים להם משקל זהה ומטפלים בהם באופן כוללני, ניתן להתמודד עם הכאב בצורה הוליסטית, ולא רק כבעיה פיזית בלבד.
בהתבוננות בכאב, ניתן לראות אותו כישות כמעט עצמאית, בעלת אופי ייחודי שמרקמה מורכב ממספר מרכיבים – פיזיים, רגשיים ומנטליים – השזורים זה בזה ומתאפיינים בסבל של נושאו.
ישנם אנשים נושאי כאב פיזי אקוטי , בודד , רגעי , וחולף לאחר כמה ימים.
הכאב הכרוני- כטפיל שחי על חשבון נושאו-
ארצה להתמקד בנשאי הכאב הכרוני –
אותם אנשים שנושאים בגופם כאב המנהל אותם ושולט בחייהם, כאב שמכתיב את החוזה הקיומי שלהם , כאב שמנהל את חיי היומיום , כאב שמכתיב את המקצב , מכתיב את ההתנהלות וסדר היום, ומנהל את חיי האדם בו הוא שוכן , כשם שטפיל חי על חשבון נושאו.
הכאב, לעיתים, תופס מקום שולי אך דומיננטי, ולא תמיד ברור מהיכן הוא מגיע. כל אחד מההיבטים הללו – הפיזי, הרגשי והנפשי – משתלבים בתמונה אחת של סבל, שיכולה במצבים מסויימים להיות כמעט בלתי ניתנת להבנה במובנים המקובלים של המדע הרפואי.
וכאן, בדיוק, חודרת תחושה של סבל עמוק שמי שלא חווה אותו לא יכול באמת להבין. את אותה תחושת סבל שמביאה אותנו לשאול שאלות קיומיות ורגשיות.
יונה וולך, בשיריה, מתארת בצורה חודרת את הקשר שבין הגוף והנפש, בין הכאב הפיזי וההשלכות הרגשיות שלו.
בשיר "גופי היה חכם ממני", היא מציגה את הדיאלוג הפנימי עם הגוף, את הקטבים שבין מה שהגוף יכול לשאת לבין מה שהנפש מתעקשת להמשיך לשאת, ומסבירה – מתוך כאב אישי – את הסטנדרטים השונים שגוף ונפש פועלים לפיהם.
כפי שוולך מציינת, הגוף לפעמים מפסיק כאשר אנחנו עוד רוצים להמשיך, וזה מדגיש את המתח שבין היכולת הפיזית והגבולות הרגשיים של האדם. הכאב לא רק חודר את הגוף, אלא משפיע גם על התודעה, ויכול לעצב את תפיסת עולמו של הנושא אותו.
יונה וולך / גופי היה חכם ממני
גופי היה חכם ממני
כוח הסבל שלו היה פחות משלי
הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי (ואני עוד המשכתי)
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחרי.
נתחיל באספקט החיובי: הכאב הוא הדרך של הגוף להתריע ולתת לנו אותות. הגוף שלנו יודע בדיוק מה נכון לנו, מתי להפסיק ומתי להמשיך, מהו הגבול ומתי לעצור. התפקיד שלנו, אם כן, הוא להקשיב לו, להתבונן פנימה ולהבין אותו.
פעמים רבות, ההבנה הזו היא חצי מהדרך להקל על הכאב.
אם נבחן את הכאב כפרודה – ישות מורכבת ממספר חלקים – נוכל להבחין שהוא איננו רק חוויה פיזית. הכאב עשוי להיווצר לא רק כתוצאה מבעיה פיזית, אלא גם ממצבים רגשיים או מנטליים – חסימות אנרגטיות, פחד מהכאב ומההשלכות שלו, מותשות רגשית מהסבל שמלווה אליו, והלך רוח רגשי לא פשוט שמלווה את התקופה בה נוכח הכאב.
הכאב יכול להיות קשור לבעיה פיזית (שבר , לחץ על חוליה בעמוד השדרה , פגיעה עצבית, דלקת וכ"ו ) , אך גם עלול להופיע כאשר מצבנו המנטאלי או הרגשי לא מאוזן או חלש ומייצר ליקוי במנגנון של אחת המערכות בגוף. חוסר האיזון הזה- הליקוי , עלול להוביל לכאב.
ישנן כאבים שמופיעים ללא יכולת לאבחן אותם בכלי האיבחון המערביים, הם מוחשיים מאוד בנוכחותם, אך בבדיקות רפואיות לא ניתן להבין מהי הסיבה הגורמת לכאבים להיות נטועים כל כך חזק בגוף.
כאבים כאלו, המופיעים ללא סיבה פיזית ברורה, יכולים להעלות שאלות מבלבלות – "אם אין סיבה רפואית לכאב שלי, האם אני מאבד את שפיותי?" או "האם יש משהו לא תקין בי?". השאלות הללו עשויות ליצור תחושת מבוכה או חוסר אונים. וזה בדיוק המקום שבו הכאב מאתגר את כל מה שאנחנו יודעים על גוף האדם. הכאב לא תמיד נתון להסבר מדעי, יש לו חוקים משלו והגיון משלו, שלא תמיד נוכל להבין בעזרת המדע הרפואי הרגיל.
גבולות הכאב- לכאב חוקים משלו
גם גבולות הכאב הם נושא שראוי להזכיר.
את רוב הכאבים ניתן לקטלג בגבולות ההגיון:
– כאב בגב התחתון כתוצאה מפריצת דיסק.
– כאב ברום הקיבה כתוצאה מריפלוקס / צרבות / נוכחות חיידק הליקובקטר פילורי
– כאב במרפק כתוצאה מtenis elbow
אבל..
אם אציין את העובדה בה יש כאב שאין בו הגיון?
כאב שלא ניתן להסביר את מבלי להישמע מגוחך קצת?
לדוגמא-
יש לי כאב באמה , אך הוא נגמר מחוץ לעור. אני מרגישה אותו כאילו טיפס 5 קומות מחוץ ליד עצמה , והוא מורגש בתוך כל הטווח הזה של 5 הקומות הדמיוניות מחוץ ליד.
וודאי שאם היינו שומעים אמירה כזו מיד היינו חושבים בסתר ליבנו (או חלילה בגלוי) שמשהוא לא תקין אצל האדם שמולנו (ולאו דווקא ברמה הפיזית שלו…).
אבל כאן בדיוק טמון הסוד.
לכאב חוקים משלו.
לכאב הגיון משלו.
הוא לא למד בבית הספר לרפואה , ולא קרא את הספרות הרפואית שמציגה בעיקר את מה שהיא יודעת , את מה שרואים (או בעין , או בבדיקות למינהן) , ואת מה שניתן להוכיח.
ישנם המון דברים שאנו יכולים ללמוד ממנו.
כשמגיע לקליניקה מטופל , אחד מהדברים הראשונים שאני מבקשת ממנו הוא לא להתבייש ולספר לי הכל.
את כל הדברים שמרגיש וחווה בכל הרבדים – ובעיקר את אלו שחושב שאינם רלוונטיים /את אילו הטיפשיים / הלא קשורים / אלו שאינם נשמעים "נורמליים" ומקובלים / אלו שאין דרך להסבירם.
כך, למשל, המטופל שמגיע אליי ומספר לי על בחילה וכאב מוזר בזרוע – תחושות שבעין לא נראות קשורות זו לזו – בחילה שייכת לתקלה במערכת העיכול , בקיבה , נכון? מה פתאום בחילה בזרוע?
לא מוכר = לא קיים?
חלילה.
כאשר אני מזהה את הקשר האנרגטי בין מסלול המרידיאו של המעי הגס לבין זרועו, והמטופל עובר טיפול דיקור, הכאב והבחילה נעלמים.
הכאב, במקרה זה, חצה את גבולות הגוף, ובכך שידר לגוף הודעה שמעבר להבנה הרגילה של הסימפטומים הפיזיים.
הכאב, כמו שראינו, לא תמיד "שייך" רק לגוף.
פעמים רבות הוא הופך להיות סימן לכך שהגוף מנסה להעביר מסר מעבר למה שנראה לעין. כשמגיע מטופל עם כאבים שמחוץ לתחום המוכר, זה הזמן להתבונן במלוא הריכוז והזהירות על כל היבטי הכאב, לא רק בממד הפיזי אלא גם במנטלי ורגשי. הכאב שהתרחב מעבר לגבולות הגוף – יכול להיות הדרך של הגוף לומר משהו שהוא מעבר להבנה הקונבנציונלית.
יהיה קשה לנתח את הסימפטום הזה בכלים קונבנציונאליים.
יש להקשיב לכאב , ולחפש את התדר הנכון שלו על מנת להבינו במדוייק.
במקרים כאלו, אם נבחר להתמקד במרכיבי הכאב – הפחד, ההתשה, המוגבלות הפיזית או הרגשית, והנוקשות – ונפנה את תשומת הלב אליהם לפני שנפנה לטפל בכאב עצמו, לעיתים רבות יישאר לנו פחות לעשות. הסתכלות רחבה על הכאב, תוך שמירה על דיוק והתמקדות בבעיות השורש, יכולה להוביל להפגת כאבים ממושכים, גם אם הם נראים בלתי ניתנים לטיפול.
הקשבה לכאב-
אחת התובנות החשובות היא שלפעמים כל הסיפור של הכאב הוא להעביר מסר לנושאו.
אם נושא הכאב לא מסכים/ לא מודע / לא יכול להקשיב למסר , ומחליט להיאבק בכאב או חלילה להיכנע לו –המטרה תפוספס , ולא תהיה התקדמות.
לעיתים , כאבים מערכתיים בגוף שנמצאים 30 שנה במערכת הגוף (כמו למשל בפיברומיאלגיה, או במחלות מערכתיות אוטואימוניות אחרות) –
עשויים לחלוף או להצטמצם בצורה משמעותית ביותר – כאשר מדייקים את ההבנה של הכאב , וסיבת נוכחותו.
הכאב, אם כך, לא תמיד נועד רק להכאיב – לעיתים הוא חלק הכרחי בתהליך הריפוי. כאשר כל חלק בתהליך נעשה נכון ומדויק, הכאב חולף – ובמקרים רבים לא שב יותר.
סיפורים מהקליניקה ברפואת כאב–
- הסיפור של חנה– שלושה שברים בחוליות הגב התחתונות–
חנה בת ה 80 הגיעה אליי בעקבות שלושה שברים בחוליות הגב התחתונות שנגרמו כתוצאה מאוסטאופורוזיס.
היא לא יכלה ללכת או לעמוד והיתה ישובה על כסא גלגלים כשגבה היה מכופף כמעט ל 90 מעלות וסבלה מכאבים עזים בגב עצמו, כאבי תופת בכל הצד השמאלי מהאגן דרך הברך ועד סוף האצבעות.
תחושת הכאב שהופיע סביב הברך הרגיש כמו אבצס פנימי שנכרך כחוט סביב הברך ולהרגשתה חונק את ברכה ,והיא חוותה תחושה של שריפה בשוק בצד המדיאלי. בנוסף, לחנה לא היתה תחושה באצבעות הרגליים- היא סבלה מנוירופתיה.
לפני שהגיעה אליי, חנה טופלה בבית חולים, קיבלה זריקות של מורפיום לווריד וזריקות וולטרן לשיכוך הכאבים , אך ללא הועיל .
הרופאים הודיעו לה שאין אפשרות לנתח אותה בגילה, והיא נשלחה הביתה על כסא גלגלים ללא יכולת ללכת או לעמוד וכשהיא סובלת מאוד.
המתבונן מהצד היה יכול לתהות- אם חוליות הגב נשברו, כיצד הרפואה הסינית יכולה בכלל לעזור?
הרי שברים גופניים הם עובדה פיזית שלא ניתן לשנותה.
אך התשובה טמונה בהבנה עמוקה של הרפואה הסינית – קיומם של מסלולים אנרגטיים (מרידיאנים) בגופנו, שהם מעבר למבנה האנטומיה הפיזיולוגית התפקודית.
באמצעות אבחנת הדופק עלה בידי להבין את תמונת המצב האנרגטית של חנה, ובשילוב ההבנה הפיזיולוגית-אנטומית של מצבה, יכולתי לגבש אסטרטגיית טיפול שהניבה תוצאות.
בטיפול של חנה השתמשתי בשיטות רבות שלמדתי במרוצת השנים מעבר לרפואה הסינית הקלאסית: שילבתי נקודות דיקור מתוך האקופונקטורה של מאסטר דונג, בנקודות דיקור מתוך שיטת הטיפול של ד"ר טאן, השתמשתי בתובנות מתוך הרפואה הסינית העתיקה וגישות טיפוליות מתחום התמחות באורטופדיה שלמדתי בסין.
אבחנת הדופק של חנה הצביעה על כמה כשלים אנרגטיים-
הדופק כולו היה דופק מתוח ונוקשה, היתה חוסר סדירות במקצב שלו (ללא קשר לבעיות בלב- חנה לא סבלה מבעיות לב), היתה נוכחות של "קור" תקוע במרידיאנים וחולשה גדולה מאוד במרידיאן הכליות.
המערכת האנרגטית של הכליות נושאת את האחריות על התמיכה בשלד, בעצמות ובעמוד השדרה, וזה היה קריטי להבנת שורש הכאב.
הטיפול התבסס על נקודות דיקור שמוקמו בהתחשב ובהתאם לאבחנת הדופק שלה, תוך שילוב כל השיטות שנרכשו לאורך השנים על מנת למקסם את ההשפעה על הכאב שנשאה, ההשפעה על היציבה שלה ועל היכולת לעמוד וללכת, וגם על היכולת שלה להאמין שתוכל לשוב ולתפקד ושלא תישאר במצב הזה….
בנוסף, הוספתי לטיפול צמחי מרפא שתומכים בנוירופתיה (נימול וחוסר התחושה ) שהתפתחה ברגליה, ושימוש בצמחים מינרליים על מנת לעזור באיחוי השברים.
שלושה חודשים אחרי תחילת הטיפול חנה התיישרה כמעט לגמרי, היציבה שלה השתפרה מאוד והכאבים ירדו משמעותית, היא חזרה לישון שינה רצופה בלילות (מה שלא קרה קודם לכן), חזרו לה התחושות באצבעות הרגליים, ההליכה שלה השתפרה מאוד, ולא נזקקה יותר לכסא הגלגלים שלה.
היא היתה בת 80. אף אחד לא האמין שדיקור יצליח להגיע לשנות משהוא במצבה הקשה.
הפער בין הפיזיות הכל כך נוכחת בבירור (שברים) לבין היכולת האנרגטית לגרום לשיפור בכאב וביציבה ובתנועה- הוא פער שקשה לנו לעיכול במערב.
אך הסינים הבינו את הרבדים הנוספים של הגוף מעבר למה שרואים. והשפעתם קריטית.
- הסיפור של דולב– כאבים וחוסר תנועה בברך לאחר ניתוח החלפת ברך.
דולב, כדורגלן עבר כבן 50 הגיע לקליניקה אחרי ניתוח להחלפת ברך.
הניתוח הוכרז על ידי רופאיו כמוצלח, אך דולב לא הצליח להניע את הברך המנותחת. הוא סבל מכאבים, וסבל מחוסר תנועה מוחלטת בברך. הוא הגיע לקליניקה עם קביים.
התחלנו את הטיפול, והשיפור היה קל בלבד.
אחרי 4 טיפולים ביקשתי מדולב לראות את הצלקת של הניתוח. הצלקת היתה לא אחידה במראה, היו חלקים פיברוטיים, חלקים מוגבהים בעור, ובחלקם אף שינו את צבעם לכחול או אדום.
ההחלטה היתה לבצע טכניקה של דיקור שנקראת "להקיף את הדרקון"- טכניקה בה מבצעים דיקור שטוח לסימון תחילת וסוף הצלקת, ובהמשך מקיפים אותה במחטים רבות בצורת פרח על מנת להזרים דם וצ'י (אנרגיה) למקום על מנת לשפר את זרימת כל החומרים החיוניים, הדם והצ'י דרך המקום של הצלקת. אותו המקום ש"נחתך" ו"נקטע" אנרגטית בעת הניתוח.
מיד לאחר הטיפול הזה החל שיפור משמעותי ומדהים.בהמשך, הוספתי לנקודות הדיקור הקלאסיות, גם נקודות מתוך האקופונקטורה של מאסטר דונג, והשתמשתי בנקודות הראשיות לטיפול בברכיים שמשפיעות גם על הלב וגם על הברכיים בו בזמן.
אף אחת מהנקודות הקלאסיות לא היתה בברך עצמה. כל הנקודות היו דיסטליות (רחוקות).
לאחר סדרת טיפולים, דולב הצליח להניע את הברך, והכאבים ירדו לאפס.
הוא זרק את הקביים, ותוך חודש וחצי הלך רגיל ללא צליעה וללא כאב. - הסיפור של מרינה– כאב ומגבלה בתנועה בעקבות קרעים בגידים ובשרירי הכתף, ופריצת דיסק צווארי.
מרינה הגיעה בעקבות פציעה בעת תפקיד במערכת הבטחון, היא נפלה מגובה וקרעה קרע מלא את גיד השריר סופראספינטוס בכתף ימין, ופריצת דיסק בצוואר שגרמה לכאבים בכתף שמאל והגבלת תנועה בצוואר ובכתף.
האתגר היה להתגבר על הפציעה, להביא את הצוואר והכתף ליכולות תפקודיות מירביות, ולהפטר מהכאב שנשאה 24 שעות.
גם כאן, באותה הצורה, אבחנה מסודרת והקשבה לדופק ובחירת כל כלי הטיפול העומדים לרשותי- הניבו תוצאות טובות אחרי תהליך הטיפול.
שימוש באקפונקטורה של מאסטר דונג על ידי טכניקות שיקוף- האיצה את הטיפול.
כל נקודות הדיקור נבחרו מתוך מחשבה של טיפול דיסטלי ולא מקומי על מנת לא להעמיס על הכאב הקיים גם כך, ובכל טיפול שיקפתי את הכתף והצוואר בדרך שונה מהטיפול הקודם.
על אף פריצת הדיסק ועל אף הקרעים המלאים מהם סבלה-
מרינה הגיעה לתוצאות מרשימות מאוד בתנועתיות ורמות הכאב ירדו פלאים.
כל סדרת הטיפולים כללה טיפול בשורש הבעיה, וטיפול סימפטומטי להורדת הכאב.
כל כאב כרוני שנמשך זמן רב גורר יחד איתו גם ירידה במצב הרוח ונטייה לדכאון וליצירת מחשבות שלילות ומורידות.
חלק בלתי נפרד מכל הטיפולים בתחום רפואת הכאב הוא טיפול במצב הרוח, במיגור הדיכאון, בהפחתת המחשבות הרעות, ובהגברת האופטימיות והתקווה.
התקווה היא רכיב מאוד חשוב בהחלמה, ויש לשים עליו דגש רב בטיפולים. - הסיפור של אסף– כאב עז בצלעות כתוצאה משלבקת חוגרת (הרפס זוסטר)
אסף בן ה 45 הגיע עם כאבים עזים מאוד באיזור הצלעות לאחר שאובחן עם שלבקת חוגרת.
הוא היה כאוב מאוד (הכאב היה פנימי- עצבי) אך גם כל מגע של החולצה עם העור הסב לו כאב רב נוסף בעור עצמו.
הטיפול של אסף נחלק לשני חלקים-
טיפול במצב האקוטי, ולאחר מכן טיפול בכאב שהופך לכרוני עד להיעלמותו, וחשוב מכך- טיפול בשורש שהוביל להתפרצות של ההרפס.נגיף ההרפס קיים בגופנו בצורה רדומה, היחלשות מערכת החיסון, סטרס או מחלה עלולים לעורר אותו לתקוף את הגוף.
מטרה חשובה של הטיפול היא להבין מדוע ההרפס התפרץ, ולמנוע את התפרצותו בעתיד שוב.
אסף שירת במילואים בזמן מלחמות חרבות ברזל במשך שלושה סבבים.
הוא נחשף למראות קשים, עזב את העסק שלו ואת משפחתו, ועשה הכל בהתנדבות למרות גילו.
המלחמה מצד אחד הדגישה עבורו את הצורך בהתגייסות ובהתנדבות והוא הרגיש שזה צו השעה, אך מצד שני הציתה זכרונות מהשירות הסדיר שלו, וקשיים כלכליים ומשפחתיים. גם קושי פיזי היה שם… בכל זאת הוא כבר לא בן 20 והגיל נותן אותותיו.
הסטרס היה שמור ואצור בתוכו כל תקופת המילואים, אך כסיים את סבב המילואים האחרון- רק אז- התפרץ ההרפס.
הסטרס, הקושי הנפשי והרגשי מהמלחמה, החוויות הקשות גם בהיבטים הפיזיים וגם הנפשיים- הם השורש להתפרצות האלימה של ההרפס זוסטר במקרה שלו.
חשוב היה לי לתת מענה בכל המישורים, אך כל הזמן להיות בקשב למצוקות ולרשמים הרגשיים שהותירה בו המלחמה.
בלי זה- הסיכוי למגר את ההרפס ואת הישנותו קטנה.
הכאבים העזים שחש אסף היו הראשונים להתייחסותי בטיפול וזאת על מנת לפנות את הקשב שלו לדברים המהותיים יותר.
ככל שהתקדם הטיפול והכאבים נחלשו, כך יכולנו לצלול לעומק ולטפל בצלקות שהותירו המלחמה.
היה חשוב לי להתאים את קצב הטיפול למקצב האישי של אסף.
יש דברים שאי אפשר להאיץ בהם.
יש מקומות שאי אפשר להתנפל עליהם, וצריך אורך רוח.
אורך רוח צריך להיות גם בדברים הלא פתורים בתוך הלב, גם במקומות בהם מתעוררות שאלות שלא תמיד יש לנו תשובות אליהם (לא באותו רגע, ולפעמים גם לא שנים אחר כך).
את השאלות צריך לאהוב , כי הן אלו שמקדמות אותנו אל עבר הבהירות, אל עבר ההבנות והתובנות, אל עבר התשובות.
בשיר "הדרך לאיתקה" יש הסבר מאוד מדוייק על הרצון להגיע כבר, להגיע אל התשובה, להגיע אל ההבנה, להגיע אל המסקנות, להגיע לאיתקה.
אך אנחנו צריכים להבין שאנחנו נושאים בתוכנו מבחר של דרכים להגיע-
מבחר של דרכים להגיע אל התשובות אל התובנות ואל ההחלטות.
לא בטוח שצריך למהר.
בטוח שצריך לשקלל את כל המחשבות הרגשות, לשקלל את כל האפשרויות והתכנים הפנימיים שלנו על מנת לקבל החלטות מדויקות, ועל מנת לראות בבירור את הדרך שלנו.
ולכן,
אנו זקוקים לאורך רוח גם כשהדברים לא פתורים, ולא למהר לקחת תרופה ש"תכבה את האור של התקלה" ותתריע על חוסר איזון.
לפעמים כיבוי ההתראה- יגרור אותנו לכאוס גדול יותר מאשר בירור התשובות.
זרקור על נקודות דיקור- Zhi wu
אחת הנקודות שארצה להאיר במקרה של אסף לקוחה מהאקופונקטורה של מאסטר דונג.
לנקודה קוראים Zhi wu"שולט בלכלוך"-
בדרך כלל משתמשים בנקודה הזו על מנת לטפל בפצעים מוגלתיים שאינם מגלידים, באבצסים וגידולים או בהרפס זוסטר.
מטבע הדברים במבט ראשון אפשר היה לטעות ולחשוב שאני בוחרת בנקודה זו בגלל ההרפס.
אם נצלול רגע לתהליך קבלת ההחלטות שלי- נוכל להבחין שבחירת הנקודה הזו לתוך הפרוטוקול הטיפולי של אסף, היתה מתוך המחשבה שריפוי הפצעים הפיזיים יהיה רק תופעת לוואי של המטרה האמיתית.
המטרה האמיתית היתה "לנקות" את הפצעים הפנימיים שיצרה המלחמה אצל אסף.
את ה"לכלוך" ששקע והמוגלה שהצטברה פנימה לנוכח המראות הקשים וההימצאות בשדה לחימה קשה וקשוח.
רציתי לאפשר "ניקוז" מבלי שיצטרך לדבר, או יוכרח לעשות תהליך ורבלי לדברים שאולי יהיה לו קשה לדבר אותם.
רציתי שמאחורי הקלעים, אוכל לאפשר לו את היכולת לטפל בפצעים הפנימיים, לנקז אותם ולהתחיל תהליך של ריפוי, שיאפשר בסופו של דבר לעלות לרמה המודעת ותאפשר לו את היכולת לדבר על הדברים, לפתוח את ליבו ולרפא את נפשו.
הכאב מהשלבקת החוגרת והפצעים- היו משניים לסיפור הפנימי לראייתי.
ואכן, אחרי תהליך של כמה טיפולים, אסף נרפא מהמחלה, ויותר מזה- התחיל לעבד את החוויות שלו . בשלב הזה שלחתי אותו לפסיכולוג שיוכלו לעשות עבודה רגשית יחד.
תהליך הריפוי היה מורכב מריפוי הפצעים, חיזוק המערכת החיסונית, חיזוק כללי של הגוף והרוח, ועיבוד של כל מה שעבר.
הכאב כמורה דרך פנימי
בסופו של דבר, הכאב – למרות עוצמתו, חריפותו ולעיתים גם ייאושו – עשוי להתגלות כקריאה פנימית עמוקה להקשבה, להתבוננות ולשינוי. לא תמיד מדובר בכאב שיש "לנצח" או "להעלים", אלא לעיתים דווקא בכאב שדורש להתיידד איתו, להכיר אותו, להבין מה הוא בא ללמד, ולהסכים ללכת איתו דרך.
הכאב הופך אז ממפלצת שתובעת מקום, למורה דרך עדין – כזה שמוביל אותנו לאזורים שהוזנחו בגוף או בנפש, לחשב מסלול מחדש, ולעיתים אף לבנות חיים מדויקים, נכונים ומלאי משמעות יותר. הכאב, על כל פרודותיו, הוא לפעמים השער העמוק ביותר לריפוי אמיתי.
למרות הקושי והכובד שהכאב מביא עימו, הוא לא חייב להיות קצה הדרך. פעמים רבות, דווקא מתוך המפגש עם הכאב – הגוף מתעורר, הנפש נדרשת להתייצב, והאדם מוזמן לבחור אחרת. הכאב הופך אז לדחיפה עדינה אך עיקשת אל עבר תנועה, שינוי, תיקון. כשההקשבה עמוקה והכוונה מדויקת, יש ביכולתנו לפרום את הכאב, להאיר אותו, ולהמיר אותו בהבנה ובריפוי.
