דייקי גרינברג Dipl Ac.
כשגלי נכנסה לקליניקה בפעם הראשונה, נכנס גם אור.
מאז, בכל פעם שהיא הגיעה האור הגיע יחד איתה.
"הי דייקי" היתה צועקת לי עוד מהמסדרון במרפאה, וחיוך גדול עלה על פניי בכל פעם שהיתה עושה את זה.
בכל שבוע מחדש שהיתה עושה את זה הייתי מרימה את הראש מקריאת התיק הרפואי, ומחכה לה שתכנס עם החיוך הגדול והמשמח לב שלה.
ראשית, היא היתה בדיוק בגיל של בתי הבכורה, וזה כבר מאוד קירב אותי אליה.
בכל השנים בקליניקה כשהיו מגיעים מטופלים בגילאים של הבנות שלי- הרגשתי קירבה.
על פניו לא ידעתי להסביר למה זה היה כך, אבל כך הרגשתי.
בכל מקרה, גלי היתה מהאנשים שקל מאוד לאהוב.
היא היתה חיובית, נמרצת, חמה ואוהבת, רגישה מאוד ומשרה אווירה טוב.
אהבתי לשמוע אותה מברכת אותי לשלום כשהיא עוד רחוקה…ואהבתי את השיחות שלנו בקליניקה, הרגשתי כאילו במעט שהיא היתה עוד בת שלי.
גלי הגיעה אליי אחרי שירות צבאי בן שנתיים, שבו התנדבה למרות שסבלה מסוכרת נעורים.
בגיל 8 אובחנה עם סוכרת, אך זה לא עצר אותה מלהתנדב לשירות מאתגר ומסיבי, באחת היחידות המובחרות בצבא.
השירות דרש ממנה עבודה אינטנסיבית בלחץ גבוה, עם לילות לבנים ותנאי שדה קשים. הסוכרת שלה, שלא קיבלה "הנחות", יצאה מאיזון בעקבות הלחץ, וההמוגלובין A1C שלה עלה בצורה משמעותית, גם כשהיא הייתה מחוברת למשאבת אינסולין.
גלי שיתפה אותי באומץ שלצד המסירות שלה לתפקיד ולמערכת הצבאית, השירות הצבאי גבה ממנה המון כוחות פיזיים ונפשיים.
היה לא פשוט, אבל גלי כמו גלי- לקחה על עצמה את המשימה ולא איפשרה לעצמה להפסיק באמצע או חלילה לפרוש.
הלחץ הנפשי היה מאוד מסיבי, היא הרגישה שהסטרס משפיע מאוד על הנפש שלה,
ואכן גם היו סימנים פיזיים-
הסוכרת שלה יצאה מאיזון, ומדד ההמוגלובין A1C עלה מאוד בצבא והיה הכי גבוה שהיה לה אי פעם וזאת למרות שהיא היתה מחוברת למשאבת אינסולין.
כשהפצעים הופיעו, הכל השתנה.
גלי פיתחה פצעי Necrobiosis lipoidica diabeticorum – NLD בשתי הרגליים –
פצעי סוכרת שגרמו לה לכאב עצום.
הפצעים היו גדולים, אדומים מאוד שטוחים, עם גבולות מטושטשים, ונראו כאילו העור פשוט נעלם. התחושות שגלי תיארה היו קשות במיוחד: כאבים עזים כמו זרמים חשמליים, עם גרד בלתי פוסק וכאבים חדים בעוצמה גבוהה. במשך שנתיים היא ניסתה טיפולים שונים, אך שום דבר לא עזר. כשהגיעה אליי, היא הייתה כבר אחרי ניסיונות רבים ואכזבות רבות.
אחד הדברים שהפריעו לגלי ביותר היה שאמרו לה שהפצעים "לא אמורים לכאוב."
הרופאים אמרו לה ש"כאב אינו אופייני לפצעים מהסוג הזה", אך גלי הרגישה את הכאב בכל רגע. "איך הם יכולים להגיד לי מה אני מרגישה?" היא שאלה אותי בדמעות. הרגשתי את התסכול שלה, את חוסר האונים. זה גרם לי לחשוב על החוויה האישית שלי עם כאבים שאנשים לא האמינו לי שאני חווה.
התסכול הרב שחוותה הוסיף לחוסר האונים שהיה מנת חלקה בשנתיים האחרונות.
והאמת? איך אפשר?
איך אפשר לבטל תחושה של אדם אחר? איך אפשר לומר למישהוא מה הוא חווה, או מה הוא לא חווה?
האם אנחנו כמטפלים/ אנשי ריפוי יכולים להכניס קטגורית אנשים לתוך משבצת ספציפית הידועה ומוכרת לנו, ולקבוע שרק מה שיש במשבצת הזו יש לו משפט קיום?
לא יכולתי שלא להיזכר שגם אני חוויתי את החוויה המשפילה הזו מול רופאים כשהייתי בגיל של גלי.
את הסיפור על שיתוק הידיים שלי כבר קראתם /תקראו בפרק אחר אז לא אספר אותו שוב, אבל בזמן שהידיים שלי היו משותקות במשך שנה, חוויתי כאבים מאוד חזקים באמות ידיי שחרגו מגבולות העור שלי.
כמובן שזה היה נשמע הזוי ולא אמיתי על גבול הדמיוני, ואחרי שאמרתי את זה פעם אחת וראיתי את המבטים המלגלגים, כבר לא חזרתי על זה שוב בקול רם.
הכאבים שהיו לי נכחו לפחות 7 ס"מ מעל הגבולות של הידיים.
איך אפשר להסביר את זה?
בכלים המערביים לא ניתן.
.בחשיבה המערבית יש יד, והיא נגמרת בעור שעוטף אותה, אין קיום לכאב שחורג מגבולות היד המאוד פיזיים.
אבל לי היו שם כאבים…ואפילו חזקים מאוד.
לא כל מה שלא רואים- לא קיים.
ולא כל מה שכתוב בספרי הרפואה – קיים במציאות. לעתים יש דברים שלא נכתבו בספרים, יש תופעות שייחודיות למקרה ספציפי, ואל לנו לשפוט או לזלזל במטופל שלנו.
"וקודם כל זהו אדם שלפנייך
וקודם לכל קדושת החיים
וקודם לכל אלה אין לך יכולת לדעת
כמה יש בו מזורים…
וקודם כל, הסר חלוק או גלימה.
וקודם לכל, הכנס לנעליו כאילו אתה.
וקודם לכל אלה היה אדם ומילים אל תשתיק,
ורק אחרי כל אלה- אל תזיק"
( מתוך שבועת היפוקרטס/ רענן בן טובים).
התחלנו טיפול.
היה לי חשוב, קודם כל, להקשיב לכאב שלה – להכיר בו ולתקן את החוויה שהיא נושאת איתה שנתיים, שהכאב שלה אינו מובן או אינו אמור להיות קיים.
ולכן, הדבר הראשון שעשיתי היה להתייחס לכאב עצמו.
הטיפול כלל דיקור ,פורמולות של צמחי מרפא, תוספי מזון מותאמים אישית, ומרקחת למריחה ישירה על הפצעים.
אחת מההמלצות שלי לגלי היתה מריחת דבש טבעי שמוכר עוד מהעת העתיקה כמחטא טבעי ויעיל לריפוי הפצעים. לדבש הוספתי גם אבקות של צמחי מרפא להעצמת תכונותיו המרפאות.
כחלק מהפורמולה, נתתי לגלי גם פטריית מאיטקה, הידועה ביכולתה לאזן את רמות הסוכר בדם על ידי הפחתת ספיגת סוכר במערכת העיכול ושיפור תפקוד קולטני האינסולין. זהו פתרון מותאם במיוחד לסוכרת, ולכן חשבתי שהיא תהיה מדויקת עבור גלי."
גלי היתה מטופלת חרוצה.
הדהים אותי לראות את המסירות שלה לטיפול ולעצמה, איך הסכימה להגיע מדי שבוע לקליניקה על אף שהיתה רחוקה ממקום מגוריה ועשתה זאת באדיקות.
איך התמסרה לכל מה שהיה עליה לקחת בבליעה ובמריחה, וגם- איך שהקשיבה.
היו לנו שיחות מאוד מיוחדות בטיפולים, ובאמצעותן גלי למדה לשחרר את הסטרס, לשחרר את הפרפקציוניזם שהיה כל כך טבוע בה, וללמד את עצמה שאפשר גם אחרת.
שינוי התפיסה של גלי מאוד הועיל לטיפול (לא פחות מהדיקור וצמחי המרפא).
והתוצאות לא איחרו להגיע..
אחרי 3 טיפולים הפצע התחיל להגיב לטיפול.
הצבע של הפצע התבהר לכמה שעות (אחרי שנתיים ששמר על צבע אדום עז), והכאבים חלפו.
בהמשך, הפצעים המשיכו להשתפר והפסיקו לכאוב לחלוטין. גם הגרד כבר לא היה שם.
בנוסף לזה, מבחינה אנרגטית גלי הפכה להיות חיונית יותר, פחות עייפה ושמה לב שמצב הסוכרת שלה מעולה- יש פחות צורך בהזרקת אינסולין.
כשהגיע יום הביקורת אצל רופאת הסוכרת שלה בבית החולים- היא נדהמה לראות את השיפור בפצעים, אך יותר משמח מכך היה שכאשר היא בדקה את מצב הסוכרת, קיבלה החלטה להוריד 4 יחידות אינסולין במשאבה- שזה ממש חריג לטובה.
גלי העידה שמרגישה יותר מאוזנת מבחינת התנהגות הסוכרת שלה, והרבה מפחות מצבים של היפוגליקמיה תוקפים אותה.
הפצעים נראו מדהים, ואם בעבר היו התפרצויות כאב שמעירות אותה בלילה משינה- עכשיו אין כאבים בכלל.
בדיקות הדם של גלי תמכו בהרגשה שלה, ואכן מדד ההמוגלובין A1C ירד ל 6.5 ורופאת הסוכרת אמרה שזו קפיצה גדולה ומדהימה שקרתה מהרגע שגלי התחילה את הטיפול בדיקור.
הטיפול בגלי הצליח לשנות לא רק את מצבה הפיזי, אלא גם את מצבה הרגשי.
לאחר שלושה טיפולים, הפצע התחיל להגיב – הכאב נחלש, הצבע התבהר, והפצעים החלו להחלים. לצד השיפור הפיזי, גלי למדה גם לשחרר את הלחץ הפנימי והפרפקציוניזם שגרם לה לסטרס. האיזון החדש הגיע לא רק מהדיקור וצמחי המרפא, אלא מהשינוי שחל בה.
דברים שכתבה גלי-
"קוראים לי גלי, בת 21 מאובחנת בסכרת נעורים מגיל 8.
13 שנים שאני מתמודדת עם סכרת נעורים.
לפני שנתיים אובחנתי במחלת עור שנקראת NLD שזאת מחלה משנית לסכרת המתבטאת בנגעים פצעים בגוף, בעיקר בשוקיים-הפצעים מאוד מכוערים ומפריעים מבחינה אסתטית וגם יש סביבן כל הזמן זרמים של כאב בלתי נסבל.
הטיפול הראשוני המומלץ הוא במשחת סטוראידים- סטרואידים לא מומלצים לאנשים עם סכרת מכיוון שהם מעלים את רמות הסוכר, וכך עשיתי בהמלצת הרופאים . הלכתי להרבה כאלה כולם ממליצים על סטרואידים.
המשחה השפיעה עליי לרעה, ערכי הסוכר היו גבוהים והפצע רק גדל לצערי …
אח"כ ניסיתי ללכת לרופאת עור אחרת שהמליצה על טיפול.
אח"כ הלכתי לעוד רופא שאמר שאין ברירה וצריך לעשות זריקות סטרואידים.
כמובן שסירבתי בגלל הנזק שעשו לי המשחות.
ניסיתי לחפש אלטרנטיבות טיפול אחרות וקיבלתי מחברה את הטלפון של דייקי (המצילה שלי!!!)
דייקי היא מומחית ברפואה סינית ובדיקור.
החלטתי לנסות ולהבין האם תוכל להצליח לעזור לי למרות שהייתי מאוד סקפטית בהתחשב במה שהרופאים אמרו לי.
כשהגעתי לדייקי בפעם הראשונה היא הסבירה לי בסבלנות על עולם הרפואה הסינית והדיקור (עולם שהיה לי חדש לגמרי) ויצאנו לדרך משותפת ביחד.
הטיפול אצל דייקי הוא דיקור משולב עם תזונה מותאמת באופן אישי, ותוספי תזונה של פטריות שדייקי התאימה לי.
לאחר כמה שבועות של טיפול הגיעו התוצאות המדהימות!
אחרי יותר משנתיים של כאבים חזרתי להתנהל כרגיל בלי כאבים ובלי תחושת גירוי , הפצע קטן באופן משמעותי!! והתבהר מאוד והאיכות חיים שלי השתפרה באופן משמעותי!!! אחרי כמעט חצי שנה שאני בטיפול אצל דייקי עשיתי בדיקות דם והמדדים שלי השתפרו מאוד!! ערך ה A1C- ערך מדידה של רמת האיזון בסכרת ) ירד מ7.0 ל6.5 -שזה שיפור מדהים, וגם בשגרה היומיומית הדיקור והפטריות מאוד השפיעו לי על האיזון של רמות הסוכר והקלו עליי מאוד.
אני מטופלת אצל דייקי כבר חמישה חודשים בתדירות שבועית ובאמת שאני מרגישה בן אחר, מעבר לכך שהתקשורת עם דייקי היא מדהימה והיא זמינה לי בכל רגע לכל שאלה או התייעצות בטלפון או בווצאפ. זה באמת עובד והגוף מגיב מדהים לטיפול."
תודה גלי על המפגש איתך ועל ההתנסות לטפל במשהוא שעד פגישתי איתך לא הכרתי.
את סוג הפצעים שהיה לך לא פגשתי לפני, אך דרכך התנסיתי ופתחתי את הדלת לעוד הרבה מטופלים שבאו אחרייך והצלחתי לעזור להם גם עם איזון הסוכרת שלהם וגם עם פצעי הסוכרת.
תודה שנתת אמון ברפואה הסינית ובי.
